מכין כומתה

מחר יוצאים למכין כומתה, אומרים שהוא יותר קשה מהמסע כומתה.

אומרים שקשה באימונים וקל בקרב.

אומרים שזה הכל בראש שלך, אם הבנת את הרעיון ואתה עובד ומתרגל אז רואים את זה.

כי להיות שחקן זה להיות שקרן של המציאות בשביל לספר סיפור של מישהו אחר. זה לעזוב אותך, לנתק.

שקרן טוב כל כך שגם אחרי ההצגה מישהו יבוא ויגיד זה אתה מ.. איך אתה לא מתבייש.

ואני? אני רק שיקרתי טוב, עשיתי את העבודה שלי. סיפרתי סיפור של מישהו אחר, לפעמים הוא בכלל לא קיים. לפעמים הוא אסופה של תופעה, של אנשים, של חברה שרוצה משהו כל כך חזק וכל דמות היא רסיס בתוך מפץ גדול של רצונות שמרכיבות רצון גדול אחד.

ואני? כשהמסך יורד ואיש איש חוזר לביתו. אדם מן המניין, עם רצונות ורגשות שאינו צופה את העתיד אלא מאחל לו. מטפס נופל וקם עד שאגיע לפסגה.

והדמות? רוצה להשיג את מבוקשה, באה לקחת את מה ששלה. אתם תבחרו למי להאמין ולמי לא. עם מי הייתם רוצים להעביר את הלילה ומי מעורר בכם חלחלה. הדמות היא בכלל חלק מתמונה גדולה יותר, של עולם בידיוני, שמעולם לא קרה וגם אם כן, לא נדע באמת מה קרה אלא נניח שככה זה היה.

כשהמסך עולה, הזמן קצוב לדמות. זה הזמן להשיג את מבוקשה. היא עסוקה כרגע, אין לה זמן להציג את כולה כי למי יש זמן לעצור ולעשות לך נחיתה רכה?

ואתם? מה אתם יודעים כבר?