הגנן

ומה עכשיו?

התחלתי לאחרונה לומר תודה בסוף כל יום ולבקש את היום בכל בוקר. למה? לפני כמה ימים פגשתי אדם בצורה אקראית בשם ארז שילה.

ארז אסף אותי עם המונית שלו ושאל מה שלומי וסיפר לי שאני מדורג גבוה בקרב הנהגים וואלה זה החמיא לי עד לרגע שחשבתי, אה וואלה.. כן אני באמת לקוח טוב, מתחביבי הוא לדבר עם נהגי מונית וגם אני די משקיע בתחביב מסתבר אז אני מדורג גבוה ובכל זאת השיחה ממשיכה ונפלט לי שאני עובר לירושלים, ארז שואל למה? אני מספר לו שאני רוצה להתחיל מחדש. כאן ארז נכנס לתמונה ונדלק והוא סיפר לי את סיפור חייו איך היה נרקומן ועל כל מה שהוא עבר בדרך ומה שלמד במוסד גמילה, שעכשיו הוא גר בהרצליה, יש לו זוגיות והוא נקי.

ארז סיפר לי שיש 12 דיברות של נ"א שמסתבר שזה ראשי תיבות של נרקומנים אנונימיים, שהם נכונים לכל אדם אך במרכז גמילה הן היו דרך חיים.

כמו בכל מסגרת, המסגרת הזו רוצה ללמד אותך שיש חיים בחוץ, שאתה בחוץ ולהתמודד איתם בכל רגע, שתהיה אדון לעצמך ותעשה מה טוב לך ואל תפגע באחר, שתגיד תודה בסוף כל יום על מה שיש לך ובבוקר תבקש כמו משאלה על מה אתה רוצה מהיום הזה, בשביל האחד זה לפרוץ דרך ובשביל האחר זה רק לעבור את היום הזה בלי מנה שתפיל אותו שוב לקרשים.

יום אחד אתה מבין שאתה יציב, כולם זזים ומבינים. שאתה יודע מה טוב לך ואתה שלם עם מה שיש לך אז מי בכלל יכול לערער אותך בעולם.

אז הגעתי אלייך בהופגה בתוך הסערה, שהים קצת נרגע ומצאתי את עצמי אצלך. בטוח. מסיר שכבות של חלודה שהצטברה לה באוקיינוס של החיים שלי. השחרור מהצבא, עם כל האשמה שאכלתי שלא נכנסתי עם החבר'ה לעזה כי הייתי סרס"פ ולך תסביר שלא היית מקצועי מספיק ופחדת על החיים שלהם בתוך לחימה, על הפשיטת רגל בגיל 28 ששנתיים לפני נלחמת להקים חברה וסגרת דילים בשפה זרה ופתאום אתה סופר שקלים לקנות אוכל לכלבה ופשוט רוצה להיעלם מהעולם, על אחת שהבטיחה הרבה והשאירה אותי בלי בית והרבה כעס, על ארבע דירות שעברתי עם פלורה בעשרה החודשים האחרונים, על קשר של יומיים שהרגשת מלך העולם, על אחת שמדברת בשפה זרה שרצתה אותי שמח אבל לפי איך שמסתדר לה, על אחת שאוהבת רק לשלוט ולקחת, על משפחה שחיבקה אותי, על פלורה שעברה איתי את כל זה כי יצא שאימצתי אותה בגלל שנכנסה לי ללב בשניה ותוך כדי שאתה מלמד על התגברות הרגש אני על הרצפה, מקבל את הבדיקה מהוטרינר ואני אומר לו בוא נשחרר את הילדה לישון, היא סובלת. מסתכל לה בעיניים ומלטף אותה עם חיוך של אבא שאומר שהכל יהיה בסדר, הסבל יעבור ותכף זה יגמר ואת תלכי לישון לילה טוב יפה שלי והיא פשוט נרדמת לי על היד, שקטה ושלווה בנשימות כבדות עד שזהו היא עברה לעולם הבא. חוזר הביתה, מסתכל על המקום בו היא ישבה לפני שעה וצ'ולה מחפשת את אחותה בבית ואני מחליט בפעם הראשונה מאז השיעור השני בקורס, לרחף לעולם אחר שבא לי לקחת הפסקה לרגע מכל העולם הזה, להדחיק כל כך הרבה רגש ולהמיר אותו לפעולות בכל יום מחדש והשבועות רצים מהר ואני נפגש יממה אחרי עם יובל לעשות חזרה כי ההצגה חייבת להימשך בכל זאת ואסור לוותר וצריך לחיות.

ואני? אני, לומד משחק, ינעל דינק. כמו שאני אוהב את החיים שלי, רכבת הרים ללא חגורת בטיחות, כמו טייס קמיקאזה מתאבד בשביל המטרה כי מה יש לי להפסיד? חיים רק פעם אחת ואני כאילו הקטע שלי זה לרדוף אחרי מה שעושה לי טוב. פעם הייתי טבח, פעם הייתה לי חברה לפיתוח תוכנה, פעם שיווקתי להקות ואפילו הייתי מנקה דירות, והיום? היום פשוט עושה את מה שאני אוהב לעשות. חזרתי לשכונה, חזרתי הביתה.

כי אתה יודע, בעולם כזה, אני שוכח את מה שהיה ומה יהיה.. יהיה טוב.

תודה לך, שלא ויתרת עליי. על הילד שסיים את הבגרות בתיאטרון עם אולם מפורק ומחיאות כפיים והיו לו דמעות בעיניים כי הוא לא ידע מתי תהיה הפעם הבאה שהוא שוב יעלה על הבמה.

תודה,

אור אסנת.